להחזיר את הדקל

"שם על חוף הים יש דקל שפל צמרת" כתבה רחל המשוררת.

הנוף אותו מציירת רחל בשיר "כנרת" הוא נוף ילדותו של יהודה שניידמן, מחלוצי המושבה כנרת. "העץ הזה היה מיוחד, הוא לא היה דקל רגיל, היה לו גזע כפול, בשונה מעצי דקל רגילים".

יהודה שניידמן, היום בן 89, מגדל תמרים, אבוקדו ומנגו במשק המשפחתי בו ישנה גם רפת וכמובן החנות המשפחתית "תמר בכפר, נולד וגדל במושבה כנרת, שיחק בצל עצי הדקל ובניהם גם הדקל המפורסם.

ב26.4.2018 פקדה סערה את עמק הירדן, סערה כזו שגם יהודה אינו זוכר כמותה. בין שאר הנזקים שגרמה הסערה, גם העץ המפורסם קרס והתמוטט. "זה היה כל -כך עצוב לראות את המראה הזה", מספר יהודה עם עניים נוצצות.

בשנים האחרונות החזיר יהודה עטרה ליושנה, "הוא מנסה בכל כוחו להזכיר לכולם את מה שהיה, מספר אחיו בצלאל שניידמן בן ה-96. בשש השנים האחרונות מתקיים טקס שהיה חלק ממסורת לאחר מותו של חוזה המדינה , בנימין זאב הרצל, ונקטע במלחמת העולם הראשונה. "ברחבת גל הרצל מתכנסים אנשי האזור ביום כ' בתמוז ומזכירים את חוזה המדינה, כפי שעשו בעבר, כל אחד מביא אבן מיישובו וכך נוצר הגל. זו מסורת שהחזיר אבי, יהודה" מספרת ענבל גולדשטיין, דור שלישי בכנרת.

בעקבות הסערה ולאחר קריסת העץ יהודה לא היה שקט. "נזכרתי שיש בחלקה שאני מעבד עד דומה, גם לו גזע כפול, ממש כמו תאומים ביאמיים, כמו דקל שפל צמרת", אומר יהודה, הוא מחליט לתרום את העץ ולהעתיק אותו במקומו של העץ שקרס.
"העמק לא יהיה מה שהיה, בלי הדקל, המורשת שאבא העביר חייבת להמשך, החקלאות היא מה שאני, השירה, סיפורי התקופה, הם חלק ממה שאני רוצה להשאיר לדורות הבאים".

גל הרצל, דקל שפל צמרת, הנוף, החקלאות, האנשים, אותם דברים קטנים שלעיתים איננו זוכרים, הם חלק מאיתנו, הם הד.נ.א של ארץ ישראל. כעת הדקל חזר ואיתו המורשת, הנוף והסיפורים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן