חוזרים לצפון

אחרי יותר משנה של לחימה, השקט מתחיל לחזור לצפון.
השבתות החורפיות של עמק הירדן ידועות בכך שהמש יוצאת ומזג האוויר מושלם לטיול.
מוזמנים להגיע אל הכנרת ולהנות מהנוף, השקט והסיפור הקסום של האגם.

את הבוקר אפשר לפתוח עם אנרגיה זמינה לדרך.
מחנים את הרכב בחניה הגדולה של "תמר בכפר" במושבה כנרת (ב-WAZE "תמר בכפר"), במקום שירותים ומרפסת מקורה לפיקניק (גם בימים גשומים).
מכאן נצא דרך רחוב הראשונים במושבה הציורית כנרת, דרך מבני האבן העתיקים שלכל אחד יש סיפור ועד ל"ארמון רב תפארת". משם נרד לחוף הכנרת ונצעד על שביל סובב כנרת דרומה עד לבית העלמין של כנרת.
אלף ואחד סיפורי גדולי האומה הקבורים בכנרת, מרופין ועד רחל המשוררת, נעמי שמר וברל כצנלסון ועוד. וכך גם סיפורים נוספים כמו דקל שפל צמר ואחרים גם הם נמצאים במקום זה.
משם נעלה ל"גל הרצל" סיפור על כבוד לחוזה המדינה הקשור בהתיישבות ארץ ישראל וחקלאות הגליל. נמשיך לחפירות תל בית ירח ולסכר דגניה. נפנה לכיוון מערב ונלך אל "בית המוטור".
ומשם דרך בריכות הדגים תוכלו לחזור במסלול מעגלי לרכב. בדרך תחפשו את "קבר בובה".

"ארמון רב תפארת"

בית טריידל בכנרת.
"על שפת ים כנרת ארמון רב תפארת, גן אל שם נטוע, בו עץ לא ינוע" כך כתב המשורר יעקב פיכמן בהשראת בית טריידל עת ביקר המשורר בכנרת בשנת ,1917 בית המידות שהיה חריג בנוף המושבה שזה מקרוב קמה הרשים במראהו. הבית נבנה בהשקעה כספית של אלפרד אחיו של יוסף טריידל על שטח של שתי משבצות קרקע חלקן נקנה וחלקן ניתנו ליוסף כשכר עבור עבודתו ביק"א. בדצמבר 1912 עם סיום בניית של הבית, התאכסן בו אלפרד אשתו יאן ואימו פאולינה, אלפרד החל לעבד את אדמת החווה כ650 דונם שחלקם בשותפות יוסף טריידל וקראוזה, בחוף הכנרת הותקנה משאבה אשר סיפקה מים למטעים ולגינות ירק, בית טריידל תוכנן במקורו למגורים, אך מיעוט הכנסה משטחי החקלאות הביאו את המשפחה להחלטה על הסבת חלק מחדרי הבית לבית מלון. שרותי המלון היו ברמה גבוהה, במלון התאכסנו הברון אדמונד דה רוטשילד, ארתור רופין, פרופ' קלאוזנר ואחרים… עם פרוץ מלחמת העולם חדל המשק והמלון להתקיים, בבית טריידל שוכנו קצינים גרמניים, שלושת האחים לבית טריידל גויסו למלחמה כנתינים גרמניים, את החווה ניהל יוסף שרמן אשר נפטר בשנת 1920 כתוצאה מתאונה בבית המשאבה, שרשרת של אסונות פקדה את המשפחה, האח אלפרד נפטר ממחלה בשנת 1921 , אשתו יאן וילדה חזרו לגרמניה ויוסף נאלץ לעבור ממשרדו בחיפה להתגורר עם משפחתו בכנרת.

בית העלמין כנרת

הקבר הראשון בבית הקברות נכרה בשנת 1911. זה היה קברו של מנחם מנדל שמואלביץ (ממש"י) שהיה אחד האריסים בבית המוטור. הוא נפטר או נרצח בעת שיצא להביא לחם ממושבת כנרת. ההחלטה הייתה לקבור אותו ליד ים כנרת. בית הקברות שימש את תושבי המושבה כנרת, ובמשך הזמן גם את קבוצת כנרת, אנשי ההסתדרות ואנשי תנועת העבודה.
בבית הקברות קבורים אישים מפורסמים בני העלייה הראשונה והשנייה, ובהם רחל המשוררת, ברל כצנלסון, שאול אביגור, אברהם הרצפלד ואחרים. כמו כן קבורים בו גם המשוררת אלישבע ביחובסקי, וכן מנהיגים ציונים סוציאליסטים שנפטרו ונקברו בגולה, ועצמותיהם הועלו ארצה לאחר הקמת המדינה, כמו משה הס, דב בר בורוכוב ונחמן סירקין. בבית הקברות פינה מיוחדת לשמואל יבנאלי, שליח הקונגרס הציוני שעסק בהעלאת תימני כנרת ארצה בשנת 1909. כמו כן, ישנן בבית הקברות מצבות של אנשי השומר הקבורים בכפר גלעדי, וכן קברו של שמואל סטולר, מראשוני קבוצת כנרת וחתן פרס ישראל לחקלאות.
בבית הקברות חלקה מיוחדת שהוקצתה לתימני כנרת. עם פרסום ספרו של פרופסור יהודה ניני "ההיית או חלמתי חלום, תימני כנרת – פרשת התיישבותם ועקירתם", נחשף סירובם של תושבי הקבוצה והמושבה לקבור את מתי תימני כנרת בבית הקברות עצמו, ורק לאחר זמן מה הוקצתה להם חלקה נפרדת בבית הקברות.

"דקל שפל צמרת"

"שם על חוף הים יש דקל שפל צמרת" כתבה רחל המשוררת.
הנוף אותו מציירת רחל בשיר "כנרת" הוא נוף ילדותו של יהודה שניידמן, מחלוצי המושבה כנרת. "העץ הזה היה מיוחד, הוא לא היה דקל רגיל, היה לו גזע כפול, בשונה מעצי דקל רגילים". לכתבה מעניינת על הדקל שקרס והוצב מחדש.

גל הרצל

על אחת הגבעות של הכנרת-תל בית ירח הנושקת לשפת ים כנרת (כיום צמוד לבית הקברות כנרת) התאספו בכ' בתמוז שנת 1909 פועלי חוות כנרת, ואיכרים של מושבות בגליל ואף תושבים מטבריה הגיעו והקימו גל אבנים בלתי מסותתות לזכרו של חוזה הציונות תיאודור בנימין זאב הרצל. היה זה במלאת חמש שנים לפטירתו של המנהיג הציוני הדגול. האבנים נאספו מעבודות סיקול ביישובי האזור. וזה סיפורו של "גל הרצל": בכ' בתמוז שנת תרס"ט 1909 במלאת חמש שנים לפטירת בנימין זאב הרצל, הוקם בתל בית ירח שבעמק הירדן (כיום צמוד לבית הקברות כנרת) לזכרו של הרצל גל אבן מהאבנים שנאספו מעבודות הסיקול של גבעת הכרך. מיום הקמתו ועד לשנת 1914 צוין במקום יום הרצל בהתכנסות איכרי הגליל ותושבי טבריה, שעזבו את עבודתם והגיעו בהמוניהם.

במקום התקיימה תערוכה חקלאית בה הוצגו תוצרת איכרי הגליל לסוגיה, וציוד ומכונות חקלאיות והתקיימו בה גם מרוץ סוסים ותחרויות ספורט. באירועים ובמיוחד במרוצי הסוסים נטלו חלק גם פלחים בדואים מהסביבה. בין המצטיינים בתחרות מרוץ הסוסים, כך דווח, הייתה בת חדרה, הרוכבת דבורה לבית מדורסקי. בסיום ההתכנסות הניחו המשתתפים אבנים שהביאו מיישוביהם, כמנהג היהודים לזיכרון עולם. מדי שנה נוסף נדבך לגל האבנים כך נמשכה הנחת האבנים מדי יום כ' בתמוז גם בשנים הבאות, עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשלהי 1914. אחד מוותיקי עמק הירדן, הרצל פיין, בן דגניה, בנו של יוסף פיין איש ההגנה וההתיישבות האגדי, מספר לי: "כאשר היינו ילדים לפני 80 שנה בכ" תמוז היינו הולכים לגבעת בית ירח וכול ילד היה מוסיף אבן לגל הרצל. אני נולדתי בכ"א תמוז ולכן נתנו לי הוריי את השם הרצל. הרצל פיין אגב, הוא אחיו של מוטי הוד, מפקדו של חיל-האוויר בתקופת מלחמת ששת הימים.
עם השנים הוזנח גל האבנים ונהרס אט אט, אבניו התפזרו לכל עבר והיה חשש כי הסיפור ההיסטורי מאחוריו ישכח לגמרי. כמה חברים מדגניה ומכנרת ובניהם חיותה בוסל, מרדכי חדש ונוספים בשיתוף מועצת עמק הירדן החלו לפעול לשיקום ועיצוב גל האבנים.
אי שם בשנות ה-50 נקרא אדריכל לעצב את גל האבנים "הוא אסף בנאמנות את אבני הגל הפזורים, ערך אותם בטוב טעם ובנה מהן גל טבעי בצורת קונוס, הנשען על בסיס עגול ורחב. במרכזו נקבע לוח אבן ובו חקוק: "גל הרצל הוקם בידי פועלי חוות כנרת ויישובי הגליל בכ' בתמוז תרס"ט."
טקס גל הרצל חודש בשנים האחרונות ע"י יהודה שניידמן.

תל בית ירח

תל בית ירח  אתר ארכיאולוגי מהחשובים בתלי ארץ ישראל –  אתר שחבויים בתוכו עדויות על התיישבות לכל אורך ההיסטוריה, מהתקופה הכלקוליתית ועד התקופה הצלבנית.
בין שרידי התקופה הרומית  נתגלו בית מרחץ גדול, בית כנסת ומצודה גדולה. בתקופה הביזנטית נוספו לכאן כנסייה ואמת מים שהובילה  לאורך 16 ק"מ מים מנחל יבנאל. בתקופה הערבית הקדומה התגוררו במקום בחודשי החורף החליפים  לבית אומיה, וכאן חנה צבאו של צלאח א דין לפני הקרב הגורלי בקרני חיטין. כל אלה ועוד הצדיקו את הכרזתו של המקום כגן לאומי. את חשיבותו של המקום הבינו גם החלוצים בימי ההתחדשות הציונית, וכאן הונחו היסודות למימוש החזון הציוני.

סכר דגניה

הוא סכר שנמצא בחלקה הדרומי של הכנרת, ומווסת את זרימת המים שלה דרומה לנהר הירדן ולים המלח. כשני ק"מ דרומית לסכר דגניה, הוקם סכר אלומות החוסם לחלוטין את זרימת מי הירדן הדרומי. חברת מקורות אחראית על תפעול הסכר ועל פתיחתו במקרה הצורך. סכר דגניה הוכרז כמבנה לשימור על ידי המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות בשל היותו חלק מההיסטוריה של ארץ ישראל.

בית המוטור

הוא מבנה הנמצא בכניסה לקבוצת כנרת צפונית לירדנית, וקרוב לסכר דגניה. הוא היה בית משאבה בתחילת המאה העשרים והחל מ-1994 משמש כמוזיאון. המבנה בן שתי קומות ולו גג רעפים הבנוי אבני בזלת. קומת הקרקע צבועה בלבן ובקומה השנייה האבן במראה טבעי.

קבר בובה

על אחת מסוללות העפר בביצה, בצילם של עצי דקל, הוקמה אנדרטה לזכרה של הפרדה בובה. בובה הייתה שייכת לאהרן שידלובסקי, מחלוצי קבוצת כנרת, ויחד עמו עבדה בגן הירק של הקבוצה. כשהזדקנה החלה מובילה את ביצי הלול אל המדגרה או אל חדר האוכל, ולאחר מותה קבר אותה שידלובסקי באדמת הביצה. בשנת 1985 הוקמה במקום אנדרטת אבן לזכרה של בובה, שמעליה ניצבת מחרשה ועליה קבוע לוח הנצחה לאמור:

"פה נקברה בובה
שחרשה, קילטרה, ותלמה
בנאמנות את אדמת כנרת
בשנות ה-20 וה-30
של המאה ה-20.
יהא זכרה שזור בתולדות כנרת".

דמותה של בובה שימשה כהשראה לפרד "זיצר" בספר רומן רוסי מאת מאיר שלו.